• חנאן אבו חוסיין
  • הפנים העירומות שלי
  • הפנים העירומות שלי
  • הפנים העירומות שלי
  • הפנים העירומות שלי

חנאן אבו חוסיין

אוצרת: מיכל מור

תאריך פתיחה: 2021

ארבעה מצבים הבנויים מבלטה, חֶבֶל, בובה וסיכת בטחון עשויים כמעשה חושב. האמנית מציעה לצופה להישיר מבט אל הביוגרפיה שלה - אל עולמה של אישה ערביה בחברה מסורתית. המילים הצרובות בזכרון מתקבעות בבטון. סיכות בטחון נשזרות זו בזו במלאכה עמלנית משותפת של האמנית ואמה, נשפכות כנהר זורם לרצפה. אחוות בובות תפורות שפתיים מקובצות זו לצד זו, וחבל המשוך בצבע זהב הופך לחבל טבור המאחד בין כל העבודות.  

שפת אם - המפגש בין המילה למצע עליה היא מוטבעת, משוקעת במים, ספק מוטבעת - ספק מתנקה. המילה מופיעה כביטוי ויזואלי קריא ליודעיה. האסתטיקה שובה את העין התוכן נאלם. אסופה של מילים שנערמו לאורך השנים מתבטאת כפרגמנטים של מציאות, כקריעת קרע במארג החיים, המאפשרת להוסיף לו אריח, דהיינו להמשיך לכתוב אותו.

הבלאטה - המילה ערבית "בלאטה" נרדפת לפְּלָטָה, שמשמעותה מישור שטוח. האריח הבודד קוטע את רציפות המשטח ומה שמחבר ביניהם הן המילים. האורנמנטיקה שעל הבלאטות חושפות את סטירות הלחי שבאו מבית. דפוס חייה של האמנית הודפס בדפוס רשת תחת ידיו של גבר בסדנת ההדפס. קליגרפיה ערבית נקייה על טקסטורה קישוטית אדומה, ביוגרפיה של מילים קשות, במעטה של קישוטיות. עבודה כתהליך של תודעה עצמית.

סיכת בטחון - תפקיד סיכת הביטחון הוא לחבק שתי מטרות וליצור לולאה סגורה כך שהקצה החד לא ידקור. זה גם התפקיד שלוקחת על עצמה האמנית אל מול אמה - להדק את החיים, לאחות את הקרעים ולייצר אביזר קישוטי.   

הבובה - חיי האישה כתיאטרון בובות טראגי - בו הפה נסתם, השפה נתפרת ואין מקום למילה או לעינוג. אלם הבובות כמו שתיקה רועמת ניבטת אלינו.

החֶבֶל - ליבת החבל נושאת את כל עומס החבל ומגינה עליו משחיקה - כך גם נשמתה של האמנית הקושרת את רגע הלידה עם רגע האיחוד.  

מתוך היפה והאסתטי מוגש בפני הצופה עולם של כאב. דיוקנה של האמנית בנוי מאוסף מילים ודימויים מינימליסטים אניגמטים, והיא עומדת נכוחה אל מול הצופה בעיניים פקוחות.

התערוכה נעשיתה לרגל העלאת המודעות לרצח נשים בחברה הישראלית. בחסות המרכז למדעי המוח ע"ש אדמונד ולילי ספרא, בי"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, דיקנט הסטודנטים והנציבות למניעת הטרדה מינית.

חנאן אבו חוסיין - ילידת אום אל פחם חיה ויוצרת בירושלים.

 

אולי גם יעניין אותך

מעברים

מעברים | פרקים בתולדות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

הר הצופים
הפקולטה למשפטים

קרא עוד

אוצרות: ד"ר רותם גלעדי, מיכל מור | עיצוב: סוניה אוליטסקי, דני הוכברג

תאריך פתיחה: מרץ, 2016

 

 

כמו המחאה החברתית בקיץ 2011, נבנתה תערוכה זו: דמות אחר דמות, אוהל אחר אוהל, מגיחים ובונים את המרחב, ממלאים אותו. במציאות היום-יומית האוהלים פורקו אך אינם עוד אירוע חולף. 'אוהל מועד', מקום משכן ה' בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, הוסב ל'מועד אוהל'. מועד אוהל מסמל זמן של קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות בארץ וניצנים של בגרות בדור צעיר המבקש לעצב את עתידו, נוקט עמדה ומקים אוהל.
עיר האוהלים, המיצב הגדול שהתהווה במדינה מקבל את ביטויו באמצעות זוג יוצרים, עידו ברונו ויעל רובין. המחאה הווירטואלית לבשה מציאות, תקעה יתד בשדרה, הגיעה לרחובות הערים ופשטה במדינה כולה. כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים, כך יצר עידו במיצב המעברה שלו את ההקשר ההיסטורי אל ימינו. אוהלי המעברה שלו נכנסו לכל בית, וההצבה המאורגנת שלהם מזכירה את יישובי העולים בעיר הלבנה של ראשית הציונות. עידו מפזר את האוהלים ומפנה מקום לפעילי המחאה בעבודתה של יעל. יעל יוצרת קולות אחרים, צבעוניים ססגוניים, מחברת ערים, אנשים ומקומות לקבוצה אחת.
שלא מדעת, המחאה כמוה כיצירתו האמנותית של מיכה אולמן הניצבת בשדרות רוטשילד: יסוד. הפסל מסוף שנות השמונים מציג תכנית מתאר של בית של ארבעה חדרים יצוק בבטון ושקוע באדמה. מִתאר לבנייה חדשה? חשיפה ארכאולוגית של עולם שהיה? כוחה של העבודה, כמו גם המחאה, ניזון מן המתח הזה בין כיסוי לגילוי ובין ישן לחדש.

עריכת לשון: אסתר טל
הפקה גרפית: קצת אחרת
התערוכה התאפשרה בזכות סיועה של הנהלת האוניברסיטה

חוברת התערוכה

קראו פחות
טקס הפתיחה

90 שנה לטקס הפתיחה | שלטי המועצה לשימור אתרים

הר הצופים
ברחבי הקמפוס (ראו מפה בתמונות)

קרא עוד

אוצרות: מיכל מור, ד"ר אסף זלצר

תאריך פתיחה: אפריל, 2015

 

כמו המחאה החברתית בקיץ 2011, נבנתה תערוכה זו: דמות אחר דמות, אוהל אחר אוהל, מגיחים ובונים את המרחב, ממלאים אותו. במציאות היום-יומית האוהלים פורקו אך אינם עוד אירוע חולף. 'אוהל מועד', מקום משכן ה' בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, הוסב ל'מועד אוהל'. מועד אוהל מסמל זמן של קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות בארץ וניצנים של בגרות בדור צעיר המבקש לעצב את עתידו, נוקט עמדה ומקים אוהל.
עיר האוהלים, המיצב הגדול שהתהווה במדינה מקבל את ביטויו באמצעות זוג יוצרים, עידו ברונו ויעל רובין. המחאה הווירטואלית לבשה מציאות, תקעה יתד בשדרה, הגיעה לרחובות הערים ופשטה במדינה כולה. כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים, כך יצר עידו במיצב המעברה שלו את ההקשר ההיסטורי אל ימינו. אוהלי המעברה שלו נכנסו לכל בית, וההצבה המאורגנת שלהם מזכירה את יישובי העולים בעיר הלבנה של ראשית הציונות. עידו מפזר את האוהלים ומפנה מקום לפעילי המחאה בעבודתה של יעל. יעל יוצרת קולות אחרים, צבעוניים ססגוניים, מחברת ערים, אנשים ומקומות לקבוצה אחת.
שלא מדעת, המחאה כמוה כיצירתו האמנותית של מיכה אולמן הניצבת בשדרות רוטשילד: יסוד. הפסל מסוף שנות השמונים מציג תכנית מתאר של בית של ארבעה חדרים יצוק בבטון ושקוע באדמה. מִתאר לבנייה חדשה? חשיפה ארכאולוגית של עולם שהיה? כוחה של העבודה, כמו גם המחאה, ניזון מן המתח הזה בין כיסוי לגילוי ובין ישן לחדש.

עריכת לשון: אסתר טל
הפקה גרפית: קצת אחרת
התערוכה התאפשרה בזכות סיועה של הנהלת האוניברסיטה

חוברת התערוכה

קראו פחות
img_7408_3.

שיעור ברפואה | ציוני דרך בתולדות הרפואה

עין כרם
ספריית רפואה

קרא עוד

ציוני דרך בתולדות הרפואה

אוצרות: מיכל מור | עיצוב: סוניה אוליטסקי, דני הוכברג

תאריך פתיחה: מאי, 2015

ביקור בתערוכה מציע חוויה בעולם הרפואה דרך בדיקה, אבחון, פרוגנוזה וחינוך הנהוגים מאז ועד היום. חוויה זו ניתן יהיה לחוש באמצעות מגוון פריטים שנתרמו למוזיאון מעיזבונות של רופאים ומתרומות ידועות ואנונימיות.
הבסיס המדעי להבנת מצבו הבריאותי של האדם התבסס על תיאורית ארבעת הליחות המיוחסת להיפוקרטס היווני בן המאה ה-5 לפנה"ס. הניתוח המודרני התפתח הודות להבנה טובה יותר של גוף האדם, שהחלה ביצירת המופת Fabrica שנכתבה על ידי וסליוס, פרופסור באוניברסיטת פדובה במאה ה-16. מחקר הפיסיולוגיה, המצאת המיקרוסקופ והתפתחות תיאוריית החיידקים הובילו למציאת תרופות למחלות מדבקות רבות. רופאים צבאיים מהמאה ה-18 שיפרו את הטיפול בטראומה, בהגשת עזרה ראשונה ובניתוחים. הרפואה המודרנית התקדמה עם המצאתם של טיפולים ביולוגיים חדשים, ההתפתחויות בכימיה, בגנטיקה ובמעבדנות רפואית. המאה ה-19 התאפיינה בהתמקצעות שבאה לידי ביטוי באחיות מיומנות יותר ובמאה ה-20 ברופאים מומחים.
התקדמות במדעי הרפואה מבוססת על הישגים מהדורות הקודמים. הבנת העבר ברפואה, הינה בסיס להבנת העקרונות החשובים ברפואה לדורות של רופאים בעתיד.

החיים קצרים, האמנות ארוכה, ההזדמנות בת-חלוף, הניסיון בוגדני, השיפוט קשה.
[מתוך הקורפוס ההיפוקרטי פתגמים 1]

ייעוץ אקדמי: פרופ' שמואל קוטק, פרופ' יואל דונחין, פרופ' קנת קולינס, ד"ר הלנה פבילינן

עיצוב תאורה: יהודה לוי
הפקה גרפית: קצת אחרת בע"מ

על התערוכה, מתוך ה-Jerusalem Post

קראו פחות