צדוק בן דוד

תאריך פתיחה: 4 יוני, 2018

בכל פעם מציב האמן צדוק בן דוד את עבודתו "תאוריה ואבולוציה" באופן אחר. המיצב אשר בנוי מ-250 לוחות אלומיניום צבוע שנחתכו ביד, מוצבים בדרך כלל על מצע של חול. האובייקטים מפוזרים באופן אקראי ולא כרונולוגי ובהם ניתן לזהות את האבולוציה האנושית הצועדת בשדה של המצאות ומכשירים.

הייצוג המתקבל הופך לזירה, ובמקרה שלנו, לתפאורה בה מערך נוסטלגי של חזותיות אשר איננה תלויה בכרונולוגיה קבועה מראש, המחברת בין אבולוציית האדם להתפתחות התגליות וההמצאות.

הדפס רשת בגודל של 9 מטר על 4.6 מטר, הינו תצלום של עבודתו שמוקמה על חלונות הבניין של מדעי המוח. זו הפעם הראשונה שהאמן מציב עבודה בסדר גודל כזה, כתצלום גדול ממדים. יצוג זה מאפשר לצופה לנוע בתוך מרחב פנטסטי, תפאורה בה הגבול בין מציאות לדמיון מטשטש.

עם בואן של קרני השמש על הדפס הרשת הענקי התפאורה קופצת ומנכיחה עצמה אל מול העוברים בסח. בהעדרן של קרני השמש היצירה הופכת להיות שקופה למחצה וכל מה שנוכח בבניין נטמע בתוכה: העצים, המבנים הקיימים מחוץ לבניין, והחוקרים, הסטודנטים והעוברים באזור.

היצירה מלווה את אנשי מרכז המוח אשר שוקדים על מחקר אודות הייחודיות של המוח האנושי, ויצירה זו משתלבת בתחום עיסוק זה, ומעשירה את הכנס "What Makes Us Human" המתקיים בבניין בתאריכים 4-6 ביוני 2018.

יובל חי

תאריך פתיחה: נובמבר, 2018

מה קלטה עדשת המצלמה של יובל חי בחדרי החוקרים בתכנית עמיתי בובר? האם ניתן לנחש אם זה חדרו של הפילוסוף או חדרה של ההיסטוריונית.

אוצרות: ישראל יובל, מיכל מור | עיצוב: סטודיו קצת אחרת

תאריך פתיחה: נובמבר, 2018

תערוכה זו מציגה פרק מעט נשכח בהיסטוריה של קמפוס הר הצופים דרך דמותה של הציירת האנגלייה קרוליין אמילי גריי היל (1924-1843). עם בעלה, סר ג'ון אדוארד גריי היל, הקימה הציירת בית-אחוזה על הר הצופים, בו התגוררו השניים בביקורים שערכו מדי שנה בארץ. ערב מלחמת העולם הראשונה רכשה הקרן הקיימת לישראל את הבית ואת חלקת האדמה מידי בני הזוג, והעבירה אותם לרשות האוניברסיטה. בבית השתכנו ראשונות המחלקות של האוניברסיטה, עד שנהרס לאחר מלחמת ששת הימים.

גריי היל ציירה עשרות ציורים מנופי הארץ, שהעתקים של חלקם מוצגים בתערוכה. יצירותיה, הנמנות עם הזרם האוריינטליסטי באמנות, מאפשרות להתרשם ממראֶה הארץ בשנים ההן דרך עיניה אישה ואמנית מחוׁננת.

הפקה: אירינה דוסטוב

אוצרות: מיכל מור, ד"ר אפרת גביש-רגב | עיצוב: דני הוכברג, סוניה אוליטסקי

תאריך פתיחה: אפריל, 2017

אוספי הטבע הלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים מאפשרים לנו ללמוד על עולם החי והצומח ועל המסלע של ארץ ישראל ואגן הים התיכון. אוספי הטבע הלאומיים הינם חלק בלתי נפרד ממורשתה של המדינה והחברה. האוצרות הלאומיים המופקדים באוספים מתעדים את הסובב אותנו החל מעידנים גיאולוגיים קדומים ועד ימינו ומייצגים את השונות בזמן ובמרחב עבור כל מין (Species). האוספים מהווים מאגר זמין ואמין להשוואה ולחקר השינויים המתחוללים כל הזמן בחי ובצומח של סביבתנו. המידע הנאצר באוספים הוא ייחודי ובעל חשיבות רבה לחקר מינים שנכחדו, לפיתוח תכניות לשמירת טבע ולהתקדמות בחקלאות וברפואה. באמצעות אוספים השוואתיים, בדיקות דנ”א שמקורן בפריטים מן האוספים ושימוש בטכנולוגיות מודרניות אחרות, חוקרי הטבע מזהים מינים וקובעים את השונות (למשל מורפולוגית וגנטית) בתוך המין ובין מינים קרובים. בעת תיאור של מין חדש למדע בוחר החוקר פרט אחד המייצג את תכונות המין ונושא את שמו, פרט זה נקרא אב-טיפוס. מעבר לקיר זה תוכלו להתחקות אחר עבודתו של חוקר הטבע והאבולוציה, לראות פריטים נבחרים ולהתנסות בעבודת הטקסונום - החוקר העוסק בתיאור ומיון מינים.

ייעוץ אקדמי: צוות אוספי הטבע הלאומיים
האוניברסיטה העברית בירושלים

הפקה: אורנה בר

אתר אוספי הטבע הלאומיים

אוצרות: ד"ר רותם גלעדי, מיכל מור | עיצוב: סוניה אוליטסקי, דני הוכברג

תאריך פתיחה: מרץ, 2016

כמו המחאה החברתית בקיץ 2011, נבנתה תערוכה זו: דמות אחר דמות, אוהל אחר אוהל, מגיחים ובונים את המרחב, ממלאים אותו. במציאות היום-יומית האוהלים פורקו אך אינם עוד אירוע חולף. 'אוהל מועד', מקום משכן ה' בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, הוסב ל'מועד אוהל'. מועד אוהל מסמל זמן של קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות בארץ וניצנים של בגרות בדור צעיר המבקש לעצב את עתידו, נוקט עמדה ומקים אוהל.
עיר האוהלים, המיצב הגדול שהתהווה במדינה מקבל את ביטויו באמצעות זוג יוצרים, עידו ברונו ויעל רובין. המחאה הווירטואלית לבשה מציאות, תקעה יתד בשדרה, הגיעה לרחובות הערים ופשטה במדינה כולה. כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים, כך יצר עידו במיצב המעברה שלו את ההקשר ההיסטורי אל ימינו. אוהלי המעברה שלו נכנסו לכל בית, וההצבה המאורגנת שלהם מזכירה את יישובי העולים בעיר הלבנה של ראשית הציונות. עידו מפזר את האוהלים ומפנה מקום לפעילי המחאה בעבודתה של יעל. יעל יוצרת קולות אחרים, צבעוניים ססגוניים, מחברת ערים, אנשים ומקומות לקבוצה אחת.
שלא מדעת, המחאה כמוה כיצירתו האמנותית של מיכה אולמן הניצבת בשדרות רוטשילד: יסוד. הפסל מסוף שנות השמונים מציג תכנית מתאר של בית של ארבעה חדרים יצוק בבטון ושקוע באדמה. מִתאר לבנייה חדשה? חשיפה ארכאולוגית של עולם שהיה? כוחה של העבודה, כמו גם המחאה, ניזון מן המתח הזה בין כיסוי לגילוי ובין ישן לחדש.

עריכת לשון: אסתר טל
הפקה גרפית: קצת אחרת
התערוכה התאפשרה בזכות סיועה של הנהלת האוניברסיטה

חוברת התערוכה

משה צברי

תאריך פתיחה: מאי, 2016

פרשנות אישית למקורות היהודיים משה צברי

אמן היודאיקה משה צברי, מביע באופן חדשני את מהות היצירה החזותית של היהדות המודרנית. יצירתו מושפעת מהמורשת המשפחתית והתרבותית, עבודת הסיתות של אביו, הכתיבה הקליגרפית של סבו סופר סת"ם ומטכניקות הפיליגרן והגרנולציה. חדשנותו נובעת מריבוי סגנונות ותרבויות אותם משלב יחדיו.  

"טקסט כפיסול" סדרה של חמישה פסלי שיש המייצגים את חמשת חומשי התורה, בה עולם המקרא, הארכאולוגיה של ארץ ישראל, המקורות היהודיים והשפה העברית מפורשים בצורה נקיה על גבול ההפשטה, נעדרת סימטריה כיאה לסגנון הבין-לאומי. עם זאת אומר צברי "יש להכיר בחשיבות העבר ההיסטורי והתרבותי כבסיס ליצירה וכמקור השראה להמשך היצירה היהודית. המבט לאחור הוא שלב בלתי נפרד מתהליך היצירה. אני שואף לחבר בין האמנות העכשווית לבין העבר, כדי ליצור רצף והמשכיות לאמנות שנוצרה בדורות הקודמים."
אנו מוקירים את האמן על תרומת פסליו לאוניברסיטה העברית.

להמשך הקריאה אודות היצירות: ספר בראשית, ספר שמות, ספר ויקרא, ספר במדבר, ספר דברים.

------------
1935 יליד ירושלים
1958-1955 למד בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
1961- 1988 עבד כאמן אורח ואח"כ כמנהל הסדנה ל"אמנות יהודית של טובי פאשר" שהוקמה במוזיאון היהודי בניו יורק
1988 חזר ארצה והשתקע בבית ילדותו בירושלים.
2004-2003 יצר את סדרת "טקסט כפיסול" קרארה איטליה

ציוני דרך בתולדות הרפואה

אוצרות: מיכל מור | עיצוב: סוניה אוליטסקי, דני הוכברג

תאריך פתיחה: מאי, 2015

ביקור בתערוכה מציע חוויה בעולם הרפואה דרך בדיקה, אבחון, פרוגנוזה וחינוך הנהוגים מאז ועד היום. חוויה זו ניתן יהיה לחוש באמצעות מגוון פריטים שנתרמו למוזיאון מעיזבונות של רופאים ומתרומות ידועות ואנונימיות.
הבסיס המדעי להבנת מצבו הבריאותי של האדם התבסס על תיאורית ארבעת הליחות המיוחסת להיפוקרטס היווני בן המאה ה-5 לפנה"ס. הניתוח המודרני התפתח הודות להבנה טובה יותר של גוף האדם, שהחלה ביצירת המופת Fabrica שנכתבה על ידי וסליוס, פרופסור באוניברסיטת פדובה במאה ה-16. מחקר הפיסיולוגיה, המצאת המיקרוסקופ והתפתחות תיאוריית החיידקים הובילו למציאת תרופות למחלות מדבקות רבות. רופאים צבאיים מהמאה ה-18 שיפרו את הטיפול בטראומה, בהגשת עזרה ראשונה ובניתוחים. הרפואה המודרנית התקדמה עם המצאתם של טיפולים ביולוגיים חדשים, ההתפתחויות בכימיה, בגנטיקה ובמעבדנות רפואית. המאה ה-19 התאפיינה בהתמקצעות שבאה לידי ביטוי באחיות מיומנות יותר ובמאה ה-20 ברופאים מומחים.
התקדמות במדעי הרפואה מבוססת על הישגים מהדורות הקודמים. הבנת העבר ברפואה, הינה בסיס להבנת העקרונות החשובים ברפואה לדורות של רופאים בעתיד.

החיים קצרים, האמנות ארוכה, ההזדמנות בת-חלוף, הניסיון בוגדני, השיפוט קשה.
[מתוך הקורפוס ההיפוקרטי פתגמים 1]

ייעוץ אקדמי: פרופ' שמואל קוטק, פרופ' יואל דונחין, פרופ' קנת קולינס, ד"ר הלנה פבילינן

עיצוב תאורה: יהודה לוי
הפקה גרפית: קצת אחרת בע"מ

על התערוכה, מתוך ה-Jerusalem Post

אוצרות: מיכל מור, ד"ר אסף זלצר

תאריך פתיחה: אפריל, 2015

כמו המחאה החברתית בקיץ 2011, נבנתה תערוכה זו: דמות אחר דמות, אוהל אחר אוהל, מגיחים ובונים את המרחב, ממלאים אותו. במציאות היום-יומית האוהלים פורקו אך אינם עוד אירוע חולף. 'אוהל מועד', מקום משכן ה' בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, הוסב ל'מועד אוהל'. מועד אוהל מסמל זמן של קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות בארץ וניצנים של בגרות בדור צעיר המבקש לעצב את עתידו, נוקט עמדה ומקים אוהל.
עיר האוהלים, המיצב הגדול שהתהווה במדינה מקבל את ביטויו באמצעות זוג יוצרים, עידו ברונו ויעל רובין. המחאה הווירטואלית לבשה מציאות, תקעה יתד בשדרה, הגיעה לרחובות הערים ופשטה במדינה כולה. כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים, כך יצר עידו במיצב המעברה שלו את ההקשר ההיסטורי אל ימינו. אוהלי המעברה שלו נכנסו לכל בית, וההצבה המאורגנת שלהם מזכירה את יישובי העולים בעיר הלבנה של ראשית הציונות. עידו מפזר את האוהלים ומפנה מקום לפעילי המחאה בעבודתה של יעל. יעל יוצרת קולות אחרים, צבעוניים ססגוניים, מחברת ערים, אנשים ומקומות לקבוצה אחת.
שלא מדעת, המחאה כמוה כיצירתו האמנותית של מיכה אולמן הניצבת בשדרות רוטשילד: יסוד. הפסל מסוף שנות השמונים מציג תכנית מתאר של בית של ארבעה חדרים יצוק בבטון ושקוע באדמה. מִתאר לבנייה חדשה? חשיפה ארכאולוגית של עולם שהיה? כוחה של העבודה, כמו גם המחאה, ניזון מן המתח הזה בין כיסוי לגילוי ובין ישן לחדש.

עריכת לשון: אסתר טל
הפקה גרפית: קצת אחרת
התערוכה התאפשרה בזכות סיועה של הנהלת האוניברסיטה

חוברת התערוכה

זויה ארשבסקי | ולדימיר לוין | מירקו פריסטאביק | קטרין קסלר | סרגיי קרבצוב | זאב רדובן

תאריך פתיחה: יוני, 2013

המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, שנוסד בשנת 1979 על ידי חתן פרס ישראל, פרופ' בצלאל נרקיס ז"ל, עוסק בתיעוד וחקר מורשת התרבות החזותית היהודית לדורותיה על מנת להצילה משכחה. מדי שנה משגר המרכז משלחות לקצוות תבל במטרה לתעד את התרבות החזותית של קהילות ישראל, תוך מתן עדיפות למקומות בהם האמנות היהודית נמצאת בסכנת הכחדה. עד כה תעד המרכז בתי כנסת, בתי עלמין, תשמישי קדושה ומצווה וכן כתבי יד עבריים מאוירים ב-41 מדינות. אתרים יהודיים רבים בארץ ובעולם נמצאים במצב עזוב, בלתי נגיש ולא אחת מאוימים על ידי פגעי הזמן, תהליכי פיתוח וחוסר מודעות באשר לחשיבותם. המרכז לאמנות יהודית עוסק בשימור הווירטואלי, במחקר ובהסברה של התרבות החזותי לדורותיה מתוך השקפה שלא ניתן לשמר באופן פיסי את כל שנותר, אך יש לתעד הכול למען הדורות הבאים. התיעוד והמחקר של המרכז מכונסים באינדקס איקונוגרפי לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס

בינה גבירץ שטקליס

אוצרות: מיכל מור | עיצוב: רוני וידידיה בלונדר

תאריך פתיחה: 2014

פינה זו מוקדשת לאיוריה פורצי הדרך של בינה גבירץ שטקליס, שנולדה ב-1913 בגורליציה פולין וגדלה בדיסלדורף גרמניה, שם למדה רישום פחם בסגנון קלאסי. בשנת 1935 עלתה ארצה עם הוריה ואחותה והתגוררה בירושלים. בתחילת דרכה איירה אגדות עם וספרות מתורגמת בסגנון מאופק ואירופאי. לאחר נישואיה בשנת 1939 לפרופ' משה שטקליס, חוקר וראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, התפתח סגנונה לתכנים מקומיים ויצירתה נקשרה להווי ולתרבות הארץ ישראלית.
התפתחויות טכנולוגיות בתחום הדפוס והמחשב הובילו למפנה סגנוני ביצירתה. מפשטות לתחכום, מקונצנזוס חברתי לביקורת ושבירת מוסכמות, מצניעות חזותית לעושר ויזואלי ולמגוון טכניקות.
למעלה מ-300 ספרים איירה האמנית בין המפורסמים שבהם סדרת הלימוד "אלפוני", "על הארנבת" מאת חיים נחמן ביאליק, "אצו רצו גמדים" מאת מרים ילן שטקליס, "סיפורים לרמה" מאת ימימה טשרנוביץ, "כה עשו חכמנו" מאת יוכבד סגל ו"שלום לך אורחת" מאת רבקה אליצור. כמו כן הייתה מאיירת קבועה לחגי ישראל בסדרות של "לוחות השנה לילד" וב"צופה לילדים". איוריה היו לה לילדים.
הפינה מציגה מקבץ מאיוריה בנושאי ציונות והתיישבות, שואה ועליה, מלחמות ישראל  וגיבורי התנ"ך, המתארים מציאות לצד עולם פנטסטי. אלה מהלכים כקסם על הצופה הילד והמבוגר ומהווים חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של ילדות ישראלית.
בשנת 2008 הלכה לעולמה בגיל תשעים וחמש בירושלים.

יעוץ אקדמי: עופרה צוקר בהרב

נתי שוחט, פלאש 90 | מוקי שוורץ

עיצוב: בועז מנדל ורון יוסף - ארבע וחמישה, קבוצה לעיצוב

תאריך פתיחה: מרץ, 2012 

אוצרות: מיכל מור | עיצוב: טל גור, עמרי בן ארצי, יעל גור
תאריך פתיחה: 2011

פרופ' לאה גולדברג נמנתה עם סגל ההוראה של האוניברסיטה העברית כעשרים שנה, מתחילת שנות החמישים ועד מותה. בין השאר השתתפה בייסוד החוג לספרות כללית והשוואתית ועמדה בראשו כעשור. במלאות מאה שנה להולדתה בחרה האוניברסיטה להנציח את זכרה במרחב הציבורי.
בפינת ההנצחה תצוגה הנפרשת על פני שלושה לוחות בצורת ספרים. כל ספר מוקדש לפרק מרכזי בחייה של היוצרת – על פי מרחב גאוגרפי וברצף כרונולוגי. בלוחות התצוגה משולבים ספרים של ממש והעתקים מכּתבי ידה. כמו כן ניתן להאזין להקלטות של לאה גולדברג קוראת משיריה ומרצה, לצד הקלטות משיריה הנודעים שהולחנו. סמוך לשלושת לוחות התצוגה, פריטים אותנטיים מחדרהּ של גולדברג באוניברסיטה: שולחן כתיבה, כסאות וארון ספרים. בצד כל אלה – פינת הסבה ולימוד לסטודנטים ולעוברי אורח.
הפינה ופינת ההסבה הוקמו בעזרת קרן צביה טרייביטש –ברלינסקי ז"ל אחות חלוצה בחיפה ובירושלים, ובעלה ירחמיאל ברלינסקי ז"ל-עובד האוניברסיטה העברית מאז שנות השלושים ועד לפטירתו.

כתיבה וייעוץ אקדמי | ד"ר גדעון טיקוצקי
תודות לכל השותפים בפרויקט זה על תרומתם:
הנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים
העמותה להנצחת לאה גולדברג ויצירותיה, עו"ד יאיר לנדאו
ארכיון "גנזים", תל אביב
ארכיון האוניברסיטה העברית
הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים
הוצאת עם עובד

חוברת התערוכה

אוצרות: אהובה פסוב-ויטמן  |  עיצוב: תלמה לוין, דדוליין
תאריך פתיחה: 2006

האוסף של לובה ומרק יובילר הוא פרי מלאכת איסוף שנמשכה על פני עשורים רבים ועל פני ארצות רבות. האוסף נוצר על ידי אנשים שאהבו אמנות יהודית על כל היבטיה: אמנות ששמשה בבית הכנסת ובבית, בשבתות ובחגים. בראש מעיינם של היובילרים היה להעשיר את האוסף במגוון רחב ככל האפשר של סגנונות ומארצות מוצא שונות. בעת תרומתם את האוסף לאוניברסיטה העברית, הזוג יובילר בקשו להעמידו בכניסה לספריה המרכזית, כתצוגת קבע. הם בקשו בתרומה זו שכל הבאים בשערי הספרייה יחוו את העושר הוויזואלי של המסורת היהודית ויעמיקו את קרבתם למסורת זו.

תאריך פתיחה: 2012

ב-2 בפברואר 1923 הגיע אלברט איינשטיין לארץ ישראל עם אשתו אלזה, בפעם היחידה בחייו. בביקורו נשא הרצאה בהר הצופים שנחשבה להרצאה המדעית הראשונה באוניברסיטה העברית. עם פתיחת שערי האוניברסיטה באפריל 1925, כתב איינשטיין מאמר בנושא "שליחותה של האוניברסיטה שלנו". לרגל יום המדע הלאומי שחל ב-14 במארס, יום הולדתו של איינשטיין, הוצבו ארונות תצוגה ובהם העתקים ממסמכי איינשטיין המצויים בארכיון איינשטיין.
אתם מוזמנים לסייר בקמפוסים ולגלות מהרהוריו של איינשטיין על נשים, יהדות, תורת היחסות ועוד.

עיצוב: סוניה אוליטסקי, דני הוכברג

תאריך פתיחה: יוני, 2014

האוניברסיטה העברית, מוסד אקדמי בעל יוקרה ושם עולמי, מוקירה ומכבדת את מייסדיה, בוגריה וחוקריה זוכי פרס הנובל, מדליית פילדס ופרס טיורינג על מחקריהם פורצי הדרך.
חלקם החלו את צעדיהם הראשונים במדע וברכישת כלי המחקר באוניברסיטה זו כסטודנטים ויש שבחרו לקדם את הידע והמחקר שלהם עימנו, כחוקרים ומרצים.
מחשבתם היצירתית ומחקריהם החדשניים פורצי הגבולות, החלו כרעיון ומתוך סקרנות אין קץ והפכו לכדי תובנות המשפיעות על חיינו בהווה ולעתיד. כל אלה ועוד זיכו אותם בפרסום עולמי ובפרס היוקרתי.
בכבודם מתכבדת האוניברסיטה העברית כולה.