שיעור חשוב 

רבים שמעו על הסירה בחוף הבונים. המבקרים מגיעים לחוף הסודי ופוקדים אותה לעתים קרובות. הסירה החלודה נמצאת ממש על קו החוף, ולכן המשימה שלנו לצלם אותה הייתה אמורה להיות פשוטה למדי מבחינה טכנית. עם זאת, הסירה הקטנה הזאת הקשתה עלינו ולימדה אותנו שיעור חשוב: לפעמים צריך לקבל את המציאות כפי שהיא. 
באמצע ליל חורף קר הגענו בשביל שחשבנו שיוביל אותנו קרוב לסירה. השביל היה בוצי, ובחושך, לא הבנו עד כמה הוא בוגדני. הרכב שלנו נתקע במהירות עמוק בבוץ וסירב לזוז. לא היה לנו מושג מה מיקומנו המדויק, ובוודאי לא הייתה לנו שום דרך להיחלץ מהמצוקה שנקלענו אליה. עם הציוד הכבד שלנו החלטנו להמשיך ברגל לעבר הסירה, בתקווה שלא יתחיל לרדת עלינו גשם בדרך: לאחר הליכה קצרה ומייגעת הגענו ליעד. מיקמנו את המצלמה וכל שנותר היה לצלם – להאיר את הסירה בפנסי היד במשך כעשרים דקות ממרחק קרוב, תוך כדי תנועה מתמדת כדי להבטיח שלא נופיע בעצמנו בפריים. המשימה הפכה מאתגרת עוד יותר כשהבנו שאנחנו בשיא הגאות. הסירה, שהייתה נגישה בקלות במהלך היום, עמדה כעת במרחק שחייה בתוך מים קפואים. מותשים אך נחושים שחינו לעבר הסירה, בוחנים מקרוב את המבנה החלוד שלה. זו הייתה חוויה מוזרה, להיות בתוך סירה חלודה לחלוטין באמצע הלילה, כאילו חיפשנו משהו שאיבדנו. לאחר שסיימנו את עבודתנו חזרנו במהירות לחוף הים, קיפלנו את הציוד שלנו, ושמחנו מאוד שהצלחנו לתפוס פריים בודד. למחרת הלכנו לחדר החושך ב"מדרשה" לפתח את הפריים הבודד. חיכינו במתח רב וגילינו שהנגטיב ריק לגמרי – חושך מוחלט. איפשהו בדרך, טעינו. באותו רגע ידענו שעלינו לחזור לסירה, וכך עשינו. קשה להודות, אבל נכשלנו שוב. ושוב. הסירה נהפכה לאובייקט שניסינו לצלם הכי הרבה כל הפרויקט. לבסוף, אני מאמין שזה היה באוגוסט, הצלחנו. 
כעת, אתם עשויים לשאול, מדוע הצילום נקרא סירה ומכונית? המתבונן חד העין יבחין כי בחלק האחורי של הסירה יש צללית הדומה למכונית עם סימנים כחולים סביבה. אותה צללית היא אכן מכונית שצילמנו במקום אחר לגמרי בטעות מוחלטת על אותו נגטיב שעליו צילמנו את הפריים האחרון של הסירה. בשלב זה החלטנו לקבל את הסירה כפי שהיא — סירה ומכונית. 

 

נתנאל הוקי 
נתנאל הוקי (יליד 1993) עובד יחד עם שותפו ליצירה תום אריאל (יליד 1990). שניהם שואבים כוח ואוטונומיה ממפגשיהם. כל אינטראקציה שלהם עם הסביבה משמשת צומת אפשרויות אמנותיות שהם חוקרים. 

 

מאירה את סביבתה 

במבט ראשון נראה שהתמונה משרה אווירה קודרת: היא צולמה בחושך ובמרכזה ספינה הרוסה. אך כשעוברים לידה כל יום ומסתכלים בה מקרוב, רואים שרושם זה מוטעה. הספינה מאירה את סביבתה באור שמזכיר לי תקווה בימים של חוסר ודאות. הספינה מן העבר שטה קדימה, אל העתיד שנראה חשוך – אבל רק מפני שעוד לא הואר לנו ואיננו יודעים מה יביא לנו. הספינה נושאת את האור עמה – אני רואה בכך אלגוריה לאומץ ולאופטימיות. אין זה משנה מה העתיד מכין לנו; נביא את האור שלנו כדי להאיר אותו. גם בשביל לראות, וגם בשביל להוסיף לו אור משלנו. 

 

קטיה אסף־זכרוב 
ד"ר קטיה אסף־זכרוב היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובפורום אירופה באוניברסיטה העברית. את לימודי הדוקטורט עשתה באוניברסיטת מינכן כמלגאית של מכון מקס פלאנק לתחרות וחדשנות. כתיבתה מתפרשת על תחומי משפט מגוונים, כגון פרסומת, סימני מסחר, פטנטים, חופש הביטוי, הסדרת התקשורת, לשון הרע והעדפה מתקנת. כתיבתה מנתחת בצורה ביקורתית את תרבות הצריכה, פטישיזם של מותגים ואידיאולוגיה קפיטליסטית. כל כתביה משלבים ניתוח משפטי עם תובנות מדיסציפלינות אחרות. לאחרונה החל מחקרה להתרכז בשטחים עירוניים ציבוריים, שבהם היא מבקשת לחשוף את הנרטיבים השזורים בסביבה הוויזואלית המשותפת שלנו ולבקר את ההסדרה המשפטית שלהם.