נתנאל הוקי (יליד 1993) ותום אריאל (יליד 1990) משתפים פעולה עוד מתחילת לימודיהם בבית הספר שנקר. הפרויקט הצילומי שלהם התמקד באלמנטים שהיו פעם כלי הפעלה מכניים אך מאז ננטשו והעלו חלודה. החלודה והעלווה שצומחים כעת לתוכם הפכו חלק בלתי נפרד מהמציאות החדשה שלהם. באמצעות חשיפות ארוכות וצילום באישון לילה הם מנתקים את המכונות מהזמן והמרחב שלהן והופכים אותן לאנדרטאות חיות. כל פריים נמשך עד ארבעים דקות, ובמהלכו הם נעים פיזית לאורך החשיפה ויוצרים תנועה מתמשכת שמוסיפה רבדים לתמונה הסופית. כך הם לוקחים חלק נסתר בצילום, המטשטש את הגבולות בין הצלם לאובייקט המצולם. הטכניקה שלהם הופכת את המכונות החלודות הללו לסמלים רבי־עוצמה של התקדמות העבר ושל ריקבון הווה, ומזמינה את הצופים להרהר בטבעה החולף של הטכנולוגיה וביופיו של הנטוש. 

 

תהילה דהויה 

הרקולס היא ככל הנראה המכונה המפוארת ביותר שנתקלנו בה במסע שלנו. התמזל מזלנו כאמנים לתפוס ולצלם אותה ממש ברגע האחרון לפני שנלקחה להריסה סופית. את הרגע הזה לא נוכל לשכוח: הגענו לתוך היער בשעה מאוחרת ופגשנו את מרכבת הברזל. זה היה כמו לפגוש חיה בעלת עוצמה אך זקנה ופצועה, עזובה ושוממה. הכנפיים שלה, שפעם היו מוכנות לתעופה ארוכה, כעת מרופטות ועייפות, מזכירות ציפור מבוגרת בימיה האחרונים. מבעד לעיני העדשה, התמונה קופאת לרגע בנצח, וחושפת את הנרטיב הטרגי של תהילה דהויה. הצעדה הבלתי פוסקת של הזמן הפכה את פסגת החדשנות למיושנת. הזוהר שלה הוסתר על ידי החושך החודר כל הזמן. המטוס, שהיה פעם סמל להישג אנושי, נכנע כעת לידיים חסרות הרחמים של הריקבון. כך נותר לו הרקולס לכוד בחלל לימינלי, המגשר בין העבר להווה. בתצלום הוא הופך ליותר מפיסת ברזל מתפרקת. המראה השבור שלו לוחש סיפור על פאר דהוי וחורט על עצמו סיפורים נשכחים וזיכרונות מקוטעים.

 

נתנאל הוקי 
נתנאל הוקי עובד יחד עם שותפו ליצירה תום אריאל. שניהם שואבים כוח ואוטונומיה ממפגשיהם. כל אינטראקציה שלהם עם הסביבה משמשת צומת אפשרויות אמנותיות שהם חוקרים. 

 

לנוח בשקט שלו 

התצלום הלילי לכד את עיני והחזיר אותי לעבר. המטוס הזה... זה ההוא מצומת נחשון? אינני זוכר את המפגש הראשון אתו, אך מאז באתי אליו שוב ושוב. בימי מילואים בדרום, בעצירת מנוחה, הייתי מפנה את האוטו לשדה ונוסע עד אליו. לנוח. משהו בשקט שלו, בדממה, באין־מקום שלו, היה משרה עלי נחת. את אין מידה לאדם מאת סטיבן גולד קראתי בצלו. והיו ימים, כשהייתי אחראי לשעשועי ילדים, שבהם לקחתי את הבנים אל המטוס ודמיינתי אתם את אחריתו. איך הגיעה המפלצת המעופפת הזאת לשדה בשומקום של צומת נחשון? ואולי לא זה המטוס? והאם זה משנה? 

 

גד יאיר 
פרופ' גד יאיר הוא סופר וסוציולוג ישראלי, פרופסור מן המניין, לשעבר ראש המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ומנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית. התמחותו בסוציולוגיה של החינוך, בתיאוריה סוציולוגית ובסוציולוגיה של המדע באוניברסיטה העברית.