המכון ללימודים מתקדמים בגבעת רם

אוצרות: מיכל מור
תאריך פתיחה: 2021

 

על במה אחת עלו שני יוצרים לדיאלוג בנושאי השראה ותהליך היצירה, כשהם חוקרים, בין אם בדמוי בין אם במילים, את הרגע בו מגשש המוח הקדחתני חסר המנוח אחר צורה וייצוג הולם לדחיסות האנרגטית המציפה אותו. 
תהליך זה לא יכול להיות מתוכנן עד תום ויש בו מקום להפתעה, לשיבוש ולהפרעה. היצירה הופכת לבסוף לשילוב בין התכנון המוקדם לבין המציאות החיה, הזורמת והמפתיעה של העשייה האמנותית.
אגי משעול, שהייתה משוררת הבית של המכון בשנת הלימודים תשפ"א, הזמינה את האמן יואב וינפלד לדיאלוג מרתק בנושאים משותפים, המוצאים ביטוי בשפות שונות – החזות והמלל, הדימוי והמילה.
במרכז השיחה נשאלו שאלות, כגון: מי מכל גלקסיית ה'אניים' שלנו לוקח פיקוד ופועל באותו רגע? מהן המסכות אותן עוטים או מסירים? מי הקול המדבר או המצייר? ובאלו כלים מרסנת הטכניקה את הרגשות?

----------------------------

הוא: נאחז בדימוי, בגבולות של השבלונות.

היא: נאחזת ביומיומי ובקונקרטי – בחפצים שבארונות ובמקרר, בניירות שהצטברו, בפנים הנשקפות מין מראה.

הוא: מגע ידו נע בריחוף על מצע העבודה תוך ריסוס הדימוי הנבנה, שנמחק על ידי שפיכת צבע תעשייתי במחווה אקספרסיבית לציור הבסיס.

היא: בציפייה שקטה, כדיג המשליך חכה, ממתינה למילים שיצוצו ויהפכו לדבר.

הוא: השלם המתפרק המתמסמס. מתוך מקריות של שפיכה נוזלית נפתחת עבורו האפשרות לייצר משהו שאינו ידוע מראש. אזי מקבל הדימוי – ספק מסכה ספק מדבקה – ביטוי חושני תוך שמירה על איפוק והצבת גבול לחוסר שליטה.

עד אשר נוצר המגע החשמלי בין המילים, הכתמים והקווים המתגבשים לכדי צורה, מסתחררים ומתערבבים עם סוגי הנייר השונים. והאור מגיח – יצירה שנבראת יש מאין.

מעשה האוצרות הוא הניסיון לייצר כוריאוגרפיה של מקום ויוצרים. המקום הוא המכון, בו נטווה הקשר בין המשוררת והצייר. התערוכה בחללי המכון ממשיכה את הכנסת האורחים עבור הדרים בה, בעוד שאורחיה עזבו כבר את המרחב.