• אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים
  • אני נע משמע אני קיים

וואנג גונג-סין | צ'ן שאו-סיונג | וו ג'ו'נ-יונג | יאנג פ'ו-דונג | סון סו'ן

אוצרות: מארי טאריו, מיכל מור, דרור קוכן | עיצוב: עמרי בן ארצי, יעל גור, הללי אלעזר

תאריך: 25.5.2011 - 30.6.2011

השינויים המהירים המתרחשים בסין, גודלה העצום, וההשפעה הכלכלית והבינלאומית ההולכת וגדלה שלה, הופכים את סין לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו. תהליכים אלו מחייבים ומזמינים ניסיונות להיטיב את הבנתנו את המתרחש בסין. למרות הגידול העצום בזמינות המידע על סין, הרי שהדרישה למידיות של מידע, הפורמטים התקשורתיים המתבססים על מסרים מתומצתים, והקשיים האובייקטיביים של מרחק ושפה, גורמים לכך שפעמים רבות הייצוג של סין סובל משטחיות או הקצנה, או מתמקד ב"גדול" – הפיתוח הכלכלי, המיזמים העצומים, או היצור ההמוני. רק לעתים רחוקות ניתנת האפשרות להציג את המורכבות הרבה של התהליכים, או את המרכיבים "הקטנים" שלהם, כמו האנשים או המקומות, שהינם השחקנים הראשיים בתהליכי השינוי.
סימניהם של טרנספורמציות אלו נמצאים בכל מקום – בצמיחתן המהירה של המגה-ערים, בשינויים המהותיים שעוברים הכפרים והערים הקטנות, ברשתות התקשורת, האינטרנט, הכבישים ומסילות הברזל המתפתחות במהירות ברחבי סין, בעלייתם של מעמדות חברתיים חדשים, בתנועה של מיליוני המהגרים מן הכפר אל העיר, ואפילו בחיפושה של סין אחר מקום חדש בזירה הבינלאומית. תהליכים אלו כולם חולקים מאפיין משותף, התנועה מהמקומי, המסורתי והקבוע, אל עבר הדינמי, התזזיתי והגלובלי, מעבר שאותו ג'ימס קליפורד מאפיין כמעבר משורשים (Roots) לנתיבים (Routes).
בתערוכה "אני נע משמע אני קיים" תשומת הלב מתמקדת בתנועה זו שהיא לב ליבה של תהליכי השינוי בסין. העיר, החברה, האדם, כולם נמצאים בתנועה מתמדת, כשהגדרות חדשות של זמן, תנועה, מימד, מעמד ומקום מבנות ומגדירות מחדש את פניה המשתנים תדיר של סין. ניעות (Mobility) היא שם המשחק והיא מקבלת אין ספור צורות, פנים, מרחבים וזמנים. היא כלכלית, חברתית, ומרחבית, היא עירונית וכפרית, היא מעלה ומטה, היא נבנית ונעלמת...
בתערוכה, חמישה אמנים סינים עכשוויים מציגים את הדינמיות לא רק של התנועה עצמה, אלא גם של אופני הייצוג שלה. בהשתמשם בווידיאו, באנימציה, בציורי דיו, באיקונוגרפיה מסורתית, ובמעברים בין צבע לשחור לבן, הם מספקים פרספקטיבה חדשה ומורכבת על היבטים שונים של התנועה והחברה כמו גם של האומנות העכשווית בסין. הניסיון לגשר על פערי מקום וזמן בין העבר שכמו נמחק, נקטע וטושטש, לבין ההווה המתהווה בקצב דינמי, בלתי נתפס, קדחתני ואבסורדי, הוא בו בזמן אמיתי ומעושה, אפשרי ובלתי אפשרי, מפתה ומדכא.
למרות ההקשר המקומי הייחודי של היצירות, הן אינן נטועות אך ורק בזמן ובמקום המקומי שבו נוצרו. הן מעלות שאלות החברתיות, פוליטיות ואומנותיות בנוגע לתהליכי היצירה, לקשר שבין החברה לסביבה ולאמן ולעיסוק הדינמי בשינוי, פערים ותנועה. שאלות אלה קושרות את תוכן היצירות כמו גם את הפרשנויות האפשרויות שניתנות להן להתרחשויות גלובליות ומאפשרות לנו, הצופים הנטועים בהקשרים מקומיים אחרים ומגוונים, לראות גם אותם בין הפרימיים המתחלפים.
התערוכה היא חלק מאירועי הכנס העשירי הבין-לאומי ללימודי אסיה, שנערך במאי 2011 באוניברסיטה העברית. התערוכה התאפשרה בזכות סיועם של הנהלת האוניברסיטה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי מזרח אסיה, מרכז פריברג ללימודי מזרח אסיה, והמחלקה לתולדות האומנות.

היצירות בתערוכה:

וואנג גונג-סין, חסר אופק, 2011. מיצב וידאו, אודיו, 0:32. באדיבות האמן.
צ'ן שאו-סיונג, עיר הדיו, 2005. אנימציה, אודיו, 3:00. באדיבות האמן.
וו ג'ו'נ-יונג, פרחים של כאוס, 2009. אנימציה, אודיו, 3:35. באדיבות האמן.
יאנג פ'ו-דונג, ליו לאן, 2003. סרט 35 מ"מ, שחור לבן, הסרט הועבר ל-DVD, אודיו, 14:00. באדיבות האמן וגלריית Suhangart.
צ'ן שאו-סיונג, היסטוריית הדיו, 2010. אנימציה, אודיו, 3:00. באדיבות האמן.
סון סו'ן, הלם הזמן, 2006. ווידאו, 5:29. באדיבות האמן וגלריה Suhangart.

חוברת התערוכה

אולי יעניין אותך

שאר רוח

שאר רוח | חוקרים-יוצרים בפקולטה למדעי הרוח

הר הצופים
בית ספר ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח
 

קרא עוד
גלית חזן־רוקם | אריאל הירשפלד | לאה גולדברג | דן פגיס | דרור בורשטיין | יאן קינֶה | מנחם י' צבי קיסטר | מיכאל אבשטיין | עמינדב דיקמן | שמעון זנדבנק

אוצרות: פרופ' גדעון טיקוצקי, מיכל מור | עיצוב: מירית אפי ונאוה גיאת סטודיו דוב אברמסון, ירושלים

תאריך פתיחה: נובמבר, 2018

התפר החמקמק בין המחקר לבין היצירה האמנותית הוא העומד במרכז תערוכה זו, שפתיחתה כאן ועיקרה במרכז מנדל סכוליון למחקר רב־תחומי במדעי הרוח והיהדות, בקומה השנייה.
דרך דמויותיהם ויצירותיהם של עשרה חוקרים וחוקרות, שהם גם יוצרים (ולהפך), מאירה התערוכה את התנועה בין העולמות, הרחוקים והקרובים בעת ובעונה אחת. העשרה, ותיקים וצעירים, קשורים כולם בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים, בהווה וכן בעבר הרחוק והקרוב. לצדם פעלו ופועלים עוד רבים וטובים, רבות וטובות, שקצרה היריעה כאן מלהציגם.
על פי רוב, היצירות נבחרו בידי מחבריהן וכך גם אופן הצגתן. כל יצירה מתייחסת בדרכה, במישרין או בעקיפין, לתנועה בין הכתיבה האנליטית לבין זו הספרותית או לעמידה המורכבת של המחבר/ת בין העולמות.
הצירוף "שאר רוח" מופיע בתנ"ך פעם אחת, בספר מלאכי (ב 15), ורד"ק מפרשו: "יתרון הרוח". פרשנים מאוחרים יותר הגדירו את הצירוף כ"אצילוּת המחשבה", ובימינו יש המקשרים אותו ל"נשמה יתרה". שמה הלועזי של התערוכה שואב ממקור אחר – מן האידיאל הקלאסי (ובהמשך הרנסנסי) של איש האשכולות בכלל ו"המשורר המלומד" בפרט. אידיאל זה מעלה על נס את היוצר הבקיא במלאכת השיר, השולט ברזי הטבע והאדם ומטמיעם ביצירתו הספרותית – וכך מפגיש עולמות נפרדים לכאורה.

יוזֶמת ומתאמת התערוכה | קרן שגיא, מרכז מנדל סכוליון

קראו פחות
משחק האוּנה

משחק האוּנה

 קריקטוריסטים מאיירים מוח

קרא עוד

אוצרות: מיכל מור
תאריך פתיחה: מרץ, 2014 | תאריך סגירה: אפריל, 2014
 

"על האדם לדעת כי מן המוח, ורק מן המוח, מתעוררים תענוגותינו, שמחתנו וצחוקינו וכן גם עיצבוננו, כאבנו, סבלותינו ודמעותינו, ובמיוחד – באמצעותו אנו חושבים, רואים, שומעים ומבחינים בין רע לטוב ובין נעים לבלתי נעים." (היפוקראטס, המאה ה-5  לפנה"ס).

במוחנו קיימים כעשרה ביליון תאי עצב. כל תא מתקשר באמצעות כ- 10,000 סינפסות (קשרים) לתאים שכנים ברשת העצבית. כך נוצרות במוחנו רשתות עצבים ענפות, שמורכבות ממאות-אלפי תאים הקשורים זה לזה באמצעות סינפסות, אשר מתפקדות כקולקטיב – תזמורת גדולה המייצרת את "המוזיקה העצבית". מוזיקה זו נחקרת באופן יומיומי במרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית. חוקרים מתחומים שונים הפועלים יחדיו – תיאורטיקנים, אנשי מדעי המחשב, פסיכולוגים קוגניטיביים וביולוגים, מנהלים מחקר אינטרדיסציפלינרי יוצא דופן המוביל לתובנות חדשות על היחס שבין "חומר" ל"רוח", על שאלת הרצון החופשי והמודעות ועל שורה של שאלות הקשורות למהות האדם וייחודו בטבע.

במרכז רואים חשיבות רבה בהנגשה של המחקרים לקהל הרחב. כך נוצר שיתוף פעולה יצירתי בין חוקרי המוח וקריקטוריסטים מרחבי הארץ. בשיתוף פרויקט "שפיץ" קובצו העבודות שלפניכם אשר נתנו מבע לנפלאות המוח בנגיעות של דמיון והומור בקו, בצבע וברצף תמונות היוצר סיפור.

תערוכה זו יוצרת דו שיח המחבר בין עולמו של המדען הפועל במסגרת כללים מקובלים של מתודה מדעית, לבין האמן המודרני החופשי, בבחירת נושאים ואופני הייצוג שאליהם הוא חותר ביצירתו. המשותף לשניהם הדמיון, האינטואיציה, החיפוש, ההתנסות, הסיפוק והאכזבה המלווים את מעשה היצירה. דמיון זה הוא שמאפשר את שיתוף הפעולה והדיאלוג המפרה בין המאיירים לבין חוקרי המוח. תקוותנו שפרויקט זה ישמש יסוד להידברות מתמשכת אשר תניב תובנות מעניינות ותהווה השראה ליצירה נוספת – אמנותית ומדעית כאחד.

עורך פרויקט שפיץ: ניסים חזקיהו
הפקה: אלונה נרקיס

התערוכה בתמיכתו של מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח האוניברסיטה העברית

לצפייה בקריקטורות 

קראו פחות
NanoArt Lab 2016

NanoArt Lab 2016

 כשאמנות וננוטכנולוגיה נפגשים

קרא עוד
פרופ' דניאל מנדלר | שמרית מלול | פרופ' דניאל הריז | ד"ר ג'ניפר גלניס | שרונה פלורסהיים | טל יזרעאל | ליאורה וייז | ד"ר מיטל רכס | מקס אפשטיין | וסיל סריבני | ד"ר עפרה בני | מעין ליבמן-שרון | יערה ניראל

אוצרות: עופר עמרם, לילך אורנשטיין
תאריך פתיחה: 21 דצמבר, 2016 | תאריך סגירה: 21 דצמבר, 2016

במהלך 2015-2016 חקרו במשותף מדענים ואמנים את שדות המחקר ומצאו דרך ושפה אחרת לתרגם את הניסוח המדעי לאמנותי. מפגש חד פעמי ובלתי אמצעי בין הצדדים מביא את התוצרים שתראו כאן היום. "היציאה שלנו כחוקרים אל מחוץ לגבולות הקמפוס ומחוץ לגבולות של עצמנו כחוקרים, הוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר. האמנים השפיעו על הדרך שבה אנו רואים את עולמנו ואת מחקרנו וקשר זה פתח דרך לייצר סביבו אומנות של ממש" לדברי פרופ' דני פורת.

המרכז לננו-מדע וננו-טכנולוגיה מספק תשתית ומסגרת רחבה ורב-תחומית המפגישה בין חוקרים ממגוון תחומי מקור ומאחדת אותם בחקר התופעות הייחודיות שמתרחשות בתחום הננומטרי, שבו תכונות החומר משתנות והגבולות הבין-תחומיים המסורתיים מיטשטשים. האמנים שמעו על התכונות הפיסיקליות והכימיות השונות של חומרים ננומטריים, למדו מיישומים כמו: חיישנים זעירים, נשאים לתרופות בתוך הגוף, רכיבים אלקטרוניים ואופטיים. בעקבות שיחות, מפגשים וביקורים במעבדות, יצרו האמנים פרשנות אמנותית לתכנים שנחשפו אליהם. פרויקט ננוארט המגיע לסיומו הפורמלי בערב זה הוא תוצר של שיתוף פעולה בין המרכז לננומדע וננוטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית, לבין עיריית ירושלים וקבוצות מתחומי אמנות הבמה והאמנויות הפלסטיות.

השם ננו מיוונית ננוס פירושו בעברית ננס. מקובל לחשוב שאנו חיים היום בתקופת הננו, מאחר ומילה זו הפכה להיות בשימוש יומיומי ומאחוריה מסתתר עולם מדעי שגולש גם לעולם הלא-מדעי. עולם הננו מקורו ביחידת האורך ננומטר ששווה לאורך המתקבל אם מחלקים את המטר ל-1,000,000,000 חלקים שווים. מובן שגודל כזה אינו נראה לא בעיין וגם לא במיקרוסקופים הרגילים והוא קשה להמחשה. הוא בערך העובי של שערה שנחתכת באופן שווה ל-10,000 חלקים.

עולם הננו מתאר למעשה גופים שלהם גודל של מספר ננומטרים (פחות מ-100 ננומטר) שבאופן מפתיע יש להם תכונות שונות מאשר לאותם החומרים בגדלים גדולים יותר שהם הגופים שאנחנו מסוגלים לראות ולהחזיק. הגופים הננומטרים שיכולים להיות בעלי צורות שונות ומשונות (כדורים, מוטות וכד') מורכבים מעשרות ועד מאות אטומים המוחזקים ביחד על ידי כוחות כימיים. לחומרים ננומטרים תכונות כמו צבע, מסיסות וכד' שנובעים באופן ישיר מגודלם הקטן וכאמור שונים מהתכונות שיש לחומרים זהים שלהם גדלים מאקרוסקופיים. לדוגמא, לחלקיק ננומטרי של זהב יכול להיות צבע אדום או כחול (בהתאם לגודלו) ששונה כמובן מהצבע של זהב שאנחנו מכירים, בגופים הקטנים ביותר שאנחנו מסוגלים לראות.

התכונות הפיסיקליות והכימיות השונות של חומרים ננומטריים הופכים אותם לאטרקטיביים במיוחד בהרבה מאד יישומים כמו: חיישנים זעירים, נשאים לתרופות בתוך הגוף, רכיבים אלקטרונים ורכיבים אופטיים. המחקר העצום שנעשה הן בעולם המדע וכיום גם בתעשייה מנסה לנצל את התכונות המיוחדות של חומרים אלה (קיימים אלפי חומרים ננומטרים שונים) לטובת האדם והאנושות. יחד עם זאת, אנשי המדע מוצאים עצמם לא פעם מתקשים להסביר את מושג עולם הננו לציבור הרחב.

צוות ננוארט: תרצה לביא, מיכל מור, אייל עזרי, פרופ' דני פורת.

אודות הפרוייקטים

 

קראו פחות