העידן הדיגיטלי סוחף אותנו אל תוך טרנספורמציה מתמשכת של חוויית האדם. הגבולות בין העולם הדיגיטלי לעולם המוחשי הולכים ומיטשטשים, מעצבים מציאות חדשה ומורכבת. מציאות זו מעוררת שאלות נוקבות בנוגע לאופן שבו אנו תופסים את העולם, את עצמנו ואת הקשרים בינינו. סצנת החוף שלפנינו משמשת מטאפורה לחוויה זו. הים השקט, החול הזהוב והאנשים המבלים את זמנם בדרכים שונות יוצרים תמונה רגועה ושלווה. אך מתחת לפני השטח מסתתר עולם מורכב יותר. אנו מבחינים באנשים הנמצאים פיזית בחוף, אך גם באלו הנוכחים באופן וירטואלי, דרך צילום או שיתוף ברשתות חברתיות. הטשטוש של הגבולות בין הדיגיטלי למוחשי מציב לפתחנו אתגרים רבים. אנו נדרשים ללמוד כיצד לנווט בעולם חדש זה, המעורר שאלות רבות בנוגע לעתיד האנושות. איתי ליפשיץ (יליד 1994) גדל במגוון מקומות, מה שהביא לדבריו לתחושת שייכות וניכור מעורבת בכל סביבה חדשה שאליה הגיע. הוא מעוניין לחקור כיצד מערך של דימויים מחיי היומיום התפתחו והשפיעו על החברה עד המאה ה־21. הוא מתעניין במיוחד בקשרים בין אנשים לטכנולוגיה. באמצעות מיני מדיה שונים הוא מבקש לשקף את המורכבות של המבנה החברתי שלנו. 

געגוע לאבא 

דמותו של אבי קשורה לים והובילה אותו אל חופיו כמעט מדי יום. שם היה דג, לבדו או עם חבריו. עיניו ברקו כשחזר הביתה עם השלל שהביא עמו הים. בכל שבת היינו הולכים יחד אל הים, אבי ואני. זו הייתה שעתנו היפה והפרטית. יצירתו של איתי ליפשיץ מעוררת בי זיכרונות. אני מהרהרת בדרכו של אבי, שגדל בחברה ערבית מסורתית, והיה לאדם בעל תפיסות ליברליות. הוא האמין בזכויותיהן של נשים ותמך בי ובאחותי לאורך כל הדרך. היום, כשאני עוברת במסדרונות האוניברסיטה, מנהלת את חיי המקצועיים, האישיים והאימהיים, אני נוכחת בכוח שהעניק לי לחלום ולשאוף גבוה. 

מונא ח'ורי 
מונא ח'ורי היא פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית וסגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון. היא מילאה את תפקיד דיקנית בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית בשנים 2021–2018, בוגרת האקדמיה הצעירה הישראלית והאקדמיה הצעירה העולמית. בשנים האחרונות מתמקדים מחקריה בעבריינות בני ובנות נוער, אלימות פוליטית והקשר שלה עם דתיות, ואלימות ברשת. מחקריה בתחום הבריונות ברשת מתקיימים בישראל ובקנדה. בשנת 2023 זכתה בעיטור נשיא המדינה.